אני מאמינה שטיפול טוב מתחיל ביצירה של מרחב בטוח המאפשר צמיחה וקיום של קשר ותקשורת בטוחים. למרחב כזה לוקח זמן להיבנות, אך כשהוא מתבסס, הוא יכול להוות קרקע יציבה לחקירה, חשיפה התבוננות משותפות ולבסוף גם לשינוי.
אני חושבת שבשביל לחיות חיים אותנטיים ובעלי משמעות יש להסכים להתבונן פנימה בעדינות, באומץ ובכנות, תוך כדי חתירה משותפת לכיוון של שינוי. טיפול מיטיב, בעיני, עשוי לחולל שינוי אמתי ותחושת חופש גדולה יותר בלב החוויה הקיומית בכל גיל- גם בבגרות המאוחרת ובזקנה.
פסיכותרפיסטית בגישה האקזיסטנציאליסטית
ודוקטורנטית לגרונטולוגיה (מדעי הזקנה) באונ'י חיפה. במסגרת לימודי הפסיכותרפיה התמחיתי במחלקת הייעוץ לקשיש בביטוח הלאומי בטיפול אקזיסטנציאליסטי פרטני ארוך טווח ובהנחיית קבוצות לפי מודל אקזיסטנציאליסטי הקושר בין דאגות ונתוני הקיום (givens of existence) לבין גיל הזקנה.
מטפלת בקליניקה פרטית בתל אביב ובחיפה מנחת קבוצות לימוד והתפתחות העוסקות בהתמודדות עם נתוני הקיום והאתגרים הקיומיים במחצית השנייה של החיים. מייסדת מרכז מ.י.ם (מפגש יוצר משמעות) מרכז ברוח הגישה הקיומית לאנשים במחצית החיים השנייה. במרכז מתקיימים טיפולים פרטניים, הרצאות ומפגשים קבוצתיים. לפרטים נוספים ניתן לקרוא כאן.
במסגרת לימודי הדוקטורט אני חוקרת את היכולת לסולנות (positive solitude) ואת הזיקה בינה לבין המשאבים האישיים שיש לאדם (לרבות היכולת לווסת רגשות, מיינדפולנס וחוזקות אישיות) כמו גם את הקשר בינה לבין רווחה נפשית ופריחה במחצית השנייה של החיים. הבדידות הקיומית היא נתון קיומי יסודי, שיש להכיר בו. לעומתה ה positive solitude היא אתגר קיומי (An existential challenge) הקשור לבחירה ולמשמעות ואותם חשוב ללמוד ולפתח להגדלת החוסן ולתחושה של רווחה נפשית בחוויה הקיומית.